למה זכוכית הקוורץ שלכם מתעקמת (ואיך לתקן זאת)
האם שמתם לב שלפעמים סדרה אחת של זכוכית קוורץ יוצאת מושלמת, אך הסדרה הבאה סובלת מבעיות באיכותה? ברוב המקרים, הסיבה נעוצה בהבדלי הטמפרטורה.
הבעיה היא שכאשר הזכוכית עוברת דרך התנור, כל הבדל קטן בטמפרטורה יוצר מתחים פנימיים בזכוכית. זה עלול לגרום לעיוות בגודלי הזכוכית או לסדקים בה, עוד לפני שהיא יוצאת מהמפעל.
הדרך היחידה למנוע זאת היא לוודא שהמנורות האינפרא-אדומות עובדות כראוי. עליהן להיות אחידות בהספק ובתדר האור שהן מפיקות.
הבעיות שנוצרות כאשר המנורות אינן אחידות
בתנורי עיבוד גדולים, אין צורך להשתמש רק במנורה אחת – יש צורך בדזינות של מנורות. נניח שהמנורה A מפיקה 1000W, אך המנורה B מפיקה רק 920W בגלל הבדלים קטנים בייצור. כתוצאה מכך נוצרות נקודות קרות בזכוכית. מכיוון שהקוורץ אינו מתרחב באופן משמעותי כשהוא מתחמם, ההבדלים הקטנים בטמפרטורה גורמים להתכווצות לא אחידה של הזכוכית.
אנו משקיעים הרבה זמן בהגדלת הדיוק בהתנגדות החוטים של המנורות. למה? כי כאשר כל המנורות באותו תנור מפיקות את אותה טמפרטורה, החום יפגע בפני השטח של הזכוכית באופן אחיד. אין יותר הפתעות.
הקשיים הכרוכים בכך
השגת אחידות כזו אינה דבר קל – נדרשת דיוק רב בעיצוב המנורות ובעובי שכבת הקוורץ. אנו משתמשים בקוורץ ברמת טוהר גבוהה, כדי שהמנורות לא יהפכו לעכורות לאחר מספר מאות שעות של שימוש.
אך יש חיסרון: מנורות אלו הופכות לחמות מאוד במהירות. אם מאווררי הקירור שלהן אינם יעילים, המנורות עלולות להימס. אם זרימת האוויר חלשה, תצטרכו להחליף את המנורות השבורות יותר מדי פעמים.
תפסיקו לחפש את הנקודה האידאלית
כאשר משתמשים בסט של מנורות אינפרא-אדומות אחידות, אין צורך יותר בניסיונות למצוא את הנקודה האידאלית. הטמפרטורה נשארת אחידה. כך, הזכוכית מהסדרה הראשונה תיראה ותהיה בעלת איכות דומה לזו של הסדרה המאה. פחות פסולת, פחות תסכול, ויותר שקט נפשי.