לשלוט בטמפרטורה בצורה מדויקת: האמת לגבי מנורות לר
אם אתם עובדים עם סוגי זכוכית חדשים, אתם יודעים מה זה אומר – זו משימה לא פשוטה. המנורות הסטנדרטיות בדרך כלל לא מספיקות. שינוי של מספר מעט של מעלות יכול לגרום ללחץ פנימי או לעיוות בחלקים השונים של המנורה. זה מעצבן מאוד.
בשלב המחקר והפיתוח, אתם צריכים יותר מאשר מנורה שמתאימה למקום הנדרש. אתם צריכים לשלוט במקום בו נמצאת החום.
זה לא רק עניין של גודל
רוב האנשים שמוכרים את המנורות האלה שואלים רק על האורך והקוטר שלהן. זה בסדר לשימושים בסיסיים, אבל אנחנו מתייחסים גם לעוצמת החום.
הטריק הוא לשנות את צורת סידור החוטים בתוך המנורה, כך שניתן יהיה ליצור “אזורי חום” בתוך המנורה האחת. כך ניתן להגדיל את הטמפרטורה במרכז המנורה, ולהפחית אותה בקצוות. כך לא יהיה צורך לדאוג לאזורים הקרים בקצוות.
אתם יכולים לקבוע בדיוק כמה ואטים אתם רוצים לכל סנטימטר. זה נותן לכם אפשרויות רבות לבדיקת עקומות קירור שונות, מבלי להחליף את כל מערכת החימום.
החסרונות (החלק האמיתי)
יש כמובן חסרונות. אם אתם מכניסים יותר מדי חום לחלל קטן, זה יגרום ללחץ רב על המעטפת של המנורה.
אנחנו משתמשים בקוורץ באיכות גבוהה, כי הוא מתמודד טוב עם שינויי טמפרטורה. אבל פיזיקה זו פיזיקה – עוצמת חום גבוהה עלולה לגרום לכך שהמנורה תישרף מהר יותר, אם זרימת האוויר אינה מתואמת. עליכם לוודא שמערכת הקירור שלכם מסוגלת להתמודד עם החום, אחרת המנורה תפסיק לעבוד.
בדיקת חומרים חדשים
כאשר משנים את הרכב הזכוכית, הדרך בה היא סופגת חום משתנה. מנורה שעבדה טוב עם זכוכית סודה-סיליקט עלולה שלא לעבוד עם זכוכית בורוסיליקט או זכוכית קרמית.
לכן אנחנו מתאימים את הפלט הספקטרלי ואת חלוקת החום לצרכים הספציפיים של החומר שלכם. כך אין צורך לנחש – הזכוכית תגיע לטמפרטורה הרצויה, מבלי שהשטח שלה יישרף.